פרק שביעי – לבוש

לאחר שהבתים יהפכו לרכוש ציבורי של התושבות, ושלכל אחד תהיה אספקה יומית של מזון, יהיה צעד נוסף קדימה שנצטרך לצעוד. שאלת הלבוש כמובן תישאל לאחר מכן, ושוב התשובה היחידה שאפשרית תהיה להשתלט, בשם האנשים, על כל החנויות והמחסנים בהם נמכרים או מאוחסנים בגדים, ולפתוח את הדלתות לכל, כך כלכל אחת יהיה את מה שהיא צריכה. הצברת הלבוש – הזכות של כל אחד לקחת את מה שהוא צריך מהחנויות המשותפות, או שייצרו את זה בשבילה במיוחד – היא המשך ישיר את הצברת הבתים והמזון.

כמובן שלא נצטרך להפשיט אנשים מבגדיהם, לערום אותם בערימה ולהגריל אותם, כפי שהמבקרים שלנו חושבים שנעשה. תנו למי שיש לו מעיל לשמור אותו, אפילו אם יש לו עשרה מעילים, שישמור אותם, מאחר ולא סביר שמי-שהוא ירצה את המעיל המשומש של איזה בעל-הון; יהיו מספקי פרטי לבוש לכולם, בלי שנצטרך להשתמש בבגדים יד-שנייה.

אם היינו בודקים כמה בגדים יש בערים הגדולות, היינו מגלים שרק בפריס, ליון, בורדו ומרסייל יש מספיק כדי לאפשר לקומונ לתת פרטי לבוש לכל התושבים שלה, מכל המינים; ואם לא לכולם היו בגדים מתאימים, היינו מייצרים בגדים חדשים. אנחנו יודעים עד כמה מהר אפשר לייצר היום בגדים, עם המיכון המודרני שיש במפעלים.

אבל האויבים שלנו אומרים "כל אחד ירצה מעיל משי"!

בכנות, אנחנו לא מאמינות לזה. לא כל אישה רוצה קטיפה, ולא כל גבר חולם על מעילי פרווה. גם אם נשאל היום כל אישה איזה לבוש היא הייתה מעדיפה, נמצא הרבה שהיו מעדיפות לבוש פרקטי ופשוט, על-פני מלבושים מתוחכמים ופנטסטיים.

האופנה משתנה עם הזמן, ובזמן המהפכה לבטח האופנה תהיה כזו של בגדים פשוטים. לחברות, כמו גם לאינדיוידואלים, יש זמנים של פחדנות, אבל גם זמנים של גבורה; ולמרות שהחברה של היום מאופיינת ברדיפה אחר אינטרסים אישיים ורעיונות לא מקוריים, היא מאופיינת בדברים אחרים מאוד בזמני משבר. יש לה את זמני הגדולה שלה וההתלהבות. אנשים רבים יזכו בכוח שיש היום בידי מעטים. הקרבה עצמית תצוץ ומעשים אציליים יתרבו; אפילו האגואיסטים האדוקים ביותר יתלהבו, אם לא יצטרפו, מהמעשים הנדיבים וההירויים האלו.

המהפכה הגדולה של 1793 מלאה בדוגמאות שכאלו, וזה בזמנים שכאלו של תקומה רוחנית – שטבעית לחברות כמו לאינדוידואלים – שהנחשול של ההתלהבות סוחף את האנושות קדימה.

אנחנו לא רוצים להגזים בחשיבות של תשוקות אציליות, ואנחנו גם לא רוצים לבסס את החברה האידיאלית שלנו עליהם. אבל זו לא בקשה מוגזמת לבקש את עזרתם ברגעים הקשים הראשונים. אנחנו לא יכולים לצפות שהחיים היום-יומיים שלנו יהיו מלאים ברגעים כאלו, אבל זה הגיוני לצפות לעזרתם בהתחלה, וזה כל מה שאנו זקוקות לו.

החברה האנרכיסטית החדשה תצטרך את האהבה המשפחתית הזאת רק כדי לשטוף מעליה את מאות השנים של העבדות והדיכוי. מאוחר יותר, היא תוכל להתקיים מבלי לבקש את עזרת רוח ההקרבה העצמית, מאחר והיא תחסל את הדיכוי, ולכן תיצור אינסטינקט עולמי חדש של רגשות של סולידריות.

בכל-מקרה, אם רוח המהפכה תהיה כזו כמו שאנו מתארים כאן, ההתארגנות החופשית מדיכוי של חברי החברה תהיה נפוצה מאוד, ותביס את האגואיזם. קבוצות תתארגנה בכל רחוב ומחוז כדי לפתור את בעיית הלבוש. הקבוצות האלו תבררנה כמה משאבים יש במחסני העיר, ואילו משאבים יש ברשותם. זה הגיוני מאוד שבהקשר ללבוש, ינהגו באותו האופן כמו בהקשר של מזון. כלומר, יחלקו באופן חופשי את כל מה שיש ממנו בשפע במחסנים, ולפי הצורך ובכמויות קטנות את מה שקשה להשגה.

אם החברה לא תוכל להציע לכולן מעילי קטיפה יוקרתיים, החברה בטח תבדיל בין מותרות יוקרתיות ומוצרי יסוד, וככל הנראה תקטלג את מעילי הקטיפה היוקרתיים במותרות היוקרתיות, ותיתן למחר להחליט האם זה יאר כך או שלא. בעוד הלבוש ההכרחי יסופק באופן חופשי לכול התושבים של העיר האנרכיסטית, דברים קשים להשגה בטח יושגו באופן פרטני בידי אל ושמעוניינים בהם.

אבל אומרים לנו "האחידות האפורה הזאת היא הסוף של כל מה שיפה בחיים ובאומנות".

אנחנו עונות "בהחלט לא"!; ואנחנו מבססות את הדעה שלנו על מה שכבר קיים. אנחנו בשמחה נראה איך החברה האנרכיסטית יכולה להספק את הצרכים האומנותיים של ההמונים מבלי שהם יצטרכו לאגור אוצרות של מיליארדרים על חשבון העניים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s