ביקורת על תיאוריית התהוות המחירים האוסטרית

האסכולה האוסטרית גורסת שהעדפות סוביקטיביות קובעות מחירים, היצע וביקוש, בעוד חלקם דוחים את הרעיון שמחיר הייצור מהווה חלק מרכזי בהתהוות המחיר[1]. בסופו של דבר אני אדון בסוביקטיביות והבעיות המרכזיות שלה, אך במאמר הזה אני רוצה בעיקר לדון באיך מתהווים מחירים בקפיטליזם שוק. מחירים חשובים לכל תיאוריות הקפיטליזם של השוק החופשי מאחר ובלי מחירים גמישים, לשווקים חסר מנגנון מרכזי של התאמה עצמית. ללא מנגנון התאמה עצמי שווקים לא יגיעו לכדי שווי-משקל[2] והשוק יכשל. בהמשך אנסה להראות שמחירים אינם מתאימים את עצמם ושהיצע וביקוש משחקים רק תפקיד מינורי בהתהוות מחירים. במקום זה, מרבית העסקים מתעלמים מהתיאוריה הכלכלית ומשתמשים במקומה בטכניקה חשבונאית שנקראת באנגלית Markup pricing. במקרה הזה, מנהלים את המחירים ולרוב המחיר של המוצר נקבע עוד לפני שהוא הגיע למדפים. במצבים בהם יש פחות ביקוש למוצר, מורידים את המלאי שלו ומשאירים את המחירים זהים. כשהביקוש עולה, מגדילים את המלאי במטרה למלא את הדרישה, ושוב, המחירים נוטים להישאר זהים.

תקצרתי כבר די הרבה, אז הבה אפרוק את הקונספטים האלו מעט. נאמר ששווקים מכוונים את עצמם, זאת אומרת, הם מתקנים את עצמם או שהם מווסתים את עצמם. כלכלנים אוסטריים מאמינים שמכירים גמישים הם אחד מאותם מנגנוני כוונון עצמי רבים. אנחנו יכולים לומר שמחירים הם מכשיר להבאת השוק לכדי שווי משקל. שווי משקל בשוק הוא המצב בו ההיצע של מוצר מסויים זהה לביקוש לו. לדוגמא, בואו נאמר שאני מספק מותג מסויים של סבון. אם צרכנים קונים אותם מהר משאני מצליח לייצר אותם ולהביא אותם למדפים, אני אעלה את המחירים. ואילו, אם אף-אחד לא קונה אותם אני אוריד את המחיר עד שצרכנים יתחילו לקנות אותם. האיזון השמח בין אנשים שקונים את הסבון שלי והסבון שלי ישוב על המדף ימצא את המחיר המתאים. במקרה הזה, אנחנו יכולים לומר שמחיר מסויים הביא את "המדף" לשווי משקל. במקרים רחבים יותר, תנועת המחירים כביכול שומרת על השוק מתפקד בנינוחות ומנגנון הכוונון העצמי שומר על הכל מסוגרת, כולל כלכלה עם תעסוקה מלאה. בעוד הסיפור הזה אלגנטי בצורה מסוימת, זה כל מה שהוא, סיפור.

ישראל קריצנר, תלמיד של לודויג וון מיסיס טוען ש" מוכר כמעט אוניברסאלית שתיאוריית ההציע והביקוש היא השלב הראשון לקראת הבנה של איך נקבעים מחירי שוק והדרך שבא מחירים כאלו מעצבים החלטות ייצור וצריכה – ההחלטות שמהוות לא רק את העצמות, אלא גם את הבשר והדם של השיטה הכלכלית. הכלכלה האוסטרית מסכימה עם כך לחלוטין".  קריצנר ממשיך ואומר "ישנו מחיר "נכון" שבו כל מי שרוצה לקנות יכול למצוא מוכרים שמוכנים למכור וכל מי שרוצים למכור יכול למצוא צרכנים שמעוניינים לקנות. למחיר ה"נכון" הזה קוראים אם כך הרבה פעמים "מחיר שווי-משקל". תיאוריית ההיצע והביקוש גורסת מסביב להנחה ששוק חופשי ותחרותי למעשה מוביל נטייה חזקה לעבר מחיר שווי המשקל. ההנחה הזאת לעתים קרובות נתפשת כהשלכה החשובה ביותר של היד הנעלמה המוכרת של אדם סמית'. [3]

אז מה הבעיה עם התיאוריה הזאת?
ב-1936 מספר כלכלנים הקימו את קבוצת המחר של אוקספורד במטרה לחקור אנשי-עסקים במציאות כדי לראות איך הם מחליטים דברים במהלך מחזור הסחר ולאסוף מידע סטטיסטי בבריטניה מאז 1924. המחקר של הקבוצה במהירות התרכז יותר על איך אנשי עסקים מגיבים לשיעורי ריבית ואיך מחירים מתהווים. בראיונות עלו מספר בעיות, מאחר והקבוצה השתמשה בשפה של כלכלת השוליים בעוד אנשי העסקים לא הכירו אותה בכלל. מעבר לכך, מה שאנשי העסקים עשו ומה שהייתה התיאוריה הכלכלית המקובלת היו שני דברים שונים מהותית. לעסקים לא היה אכפת מהתיאוריה הכלכלית והם השתמשו בטכניקות משל עצמם לתמחור. אחת מהמסקנות החשובות של המחקר היא ש"איש העסקים ראה את המחירים כלא מביאים את השוק לשווי משקל, ואפילו כלא מכוון לעבר הבאת השוק לשווין משקל, בעוד חברי קבוצת המחקר ראו את המחירים ככאלו שמכונים להביא את השוק לשווי משקל" .[4]

"כל חברי הקבוצה, מלבד דיוויד מק'גרגור והנדרסון היו אנשי כלכלת שוליים מושבעים וקבלו את הגישות הלא מושלמות של תחרות/מונפול למחירים. מהצד השני, המידע שהם קבלו מאנשי העסקים בבירור הצביע על כך שהאחרונים מסתכלים על מחירים ביחס לעלות הכוללת הממוצעת ולגמרי התעלמו מהגישה של הכלכלה השולית למחירים. למעשה, אנשי העסקים בכלל לא התייחסו לרווח השולי או לעלויות השוליות כפי שאלו הוגדרו על ידי התיאוריה הכלכלית…הכלכלנים מאוקספורד היו מזועזעים, לכל הפחות. אבל מה שתפש את תשומת-ליבם אפילו יותר הייתה העובדה שמחירים שומרים על יציבות במהלך מחזור העסקים כמעט לגמרי". [5]

חבר אחד שהושפעה מהאסכולה האוסטרית, גאורג שקל הבחין בהפתעה ש"שיעור הריבית לא משפיעה על ההחלטה של איש העסקים להשקיע מאחר וזה גילה שחוסר הוודאות הוא הגורם השולט, כשמדובר על ביצוע ההחלטות שלהם". חבר נוסף בקבוצה אמר שהם "לא מצאו שום מייצר או מפיץ שלוקח בחשבון את שיעורי הריבית כשהוא מחליט החלטות". [6]

אם כך, כיצד עסקים קובעים מחירים? בכלכלה קפיטליסטית מודרנית, לעומת האי של רובינזון קרוזו או שווקים עתיקים, חברות מעוניינות למכור יותר, להיכנס לשווקים חדשים ומתפתחים, לייצר מוצרים חדשים ולהשקיע בייצור עתידי.[7] אם כך, מחירים נחשבים "החלטות אסטרטגיות שנועדו להגשים את המטרות הללו".[8] כלומר, אנחנו יכולים לומר שבמרבית המקרים, מחירים נקבעים על ידי מנהל תמחור. מה שצריך להבין הוא שזה לא איזה ניחוש בנוגע לאיך מחירים עושים. זה הוא כלי חשבונאות שכמעט כל חברה בעולם נשענת עליו. ניתן אפילו למצוא באינטרנט מספר מחשבוני markup  שקובעים איך חברות אמורות לקבוע מחירים. במטרה לקבוע את המחיר, כל חברה בוחרת בשיטה משל עצמה, אבל במרבית המקרים הן לוקחות בחשבון את מחיר היחידה, הוצאות נוספות כמו משאבי אנוש, פרסום, שכירות ואת הסכום שיבדיל בין עלות המוצר למחירו הסופי (Markup price).[9] הMarkup או הערך העודף הוא המחיר שמעבר למחיר הכולל של המוצר. בערך העודף (Markup) משתמשים להשקעות עתידיות, הרחבת הייצור והוא מאפשר לחברות לתפוש נתח שוק.

מסקנה נוספת של קבוצת המחקר מאוקספורד הייתה שעסקים קובעים מחירים לא רק לפני שהסחורות מגיעות למדפים אלא "הרבה לפני הייצור".[10] בנקודה הזאת זה נהיה בהיר ש"מחירים לא נועדו להביא את השוק לשווי משקל" ושזה הופך את השוק "לכזה שלא יכול להגיע לשווי משקל". אם מחירים לא יכולים להביא את השוק לכדי שווי משקל, יכולות לצוץ מספר בעיות, כמו בזבוז כלכלי, חלוקת הרווחים נהיית מעוותת, תפוקה שולית מבוטל, אבטלה ארוכת טווח והשימוש היעיל במשאבים לא יושג.

במקום לשנות מחירים בהתאם להיצע וביקוש, חברות מבצעות התאמות מלאי. אם חסר ביקוש למוצר מסויים חברות לא מורידות את המחירים. במקום זאת, חברות מורידות את המלאי. אם חוטפים את המוצרים שלהם כמו לחמניות חמות, שוב, הם לא משנים את המחירים אלא מעלים את המלאי. במילים אחרות, כאשר הביקוש עולה או יורד, כך גם הייצור. אם אתם/ן רוצים דוגמא פשוטה, לכו לקניון, היכן שהם מוכרים כובעי ספורט. לכל קבוצת ספורט תהיה דרישה אחרת, כאשר לקבוצת המוערצת ביותר יהיה הביקוש הגבוה ביותר. אם זה המקרה, אנחנו צריכים לצפות לראות שלכל כובע של קבוע אחרת יהיה מחיר שונה. במקום זה, כל הכובעים מאותו העיצוב מתומחרים אותו הדבר, בלי קשר לקבוצה שמופיעה עליהם. מכובעים של קבוצות מוצלחות יש מלאי גדול, ואילו מכובעים של קבוצות מוצלחות פחות, יש מלאי פחות – אך כל המחירים נשארים באותו המחיר. כלכלנים אוסטריים מאמינים ששינויים מחירים מהירים הכרחיים במטרה לשמורה על תעסוקה, אבל זה לא אפשרי כל עוד יש התאמות של כמות במקום התאמות מחיר. בעוד יהיו כאלו שירצו להצביע על מחירות חיסול, אלו נדירות, ובמקרים רבים חברות מתכננות אותן מבעוד מועד, עוד לפני שהייצור התחיל.

מאז הימים של קבוצת המחקר מאקספורד, מספר מחקרים אישרו ואשררו את התוצאות שלהם. ועדיין, זה לא מספיק שתהיינה לנו ראיות אימפיריות לmarkup pricing. אנחנו צריכים להבין את המניעים שמעורבים. כדי להבין את הבעיה עם הבאת השוק לשווי משקל חשוב שנבהיר כמה מושגים. מחירים קבועים הם אותם מוצרים שאי אפשר להתמקח עליהם בעוד מחירים גמישים הם אלו שאפשר בקלות להזיז. כשהולכים לחנות, אנחנו לא מתמקחים על המחירים, וכן גם לא החנות מתמקחת על מחירי המוצרים, שלא כמו ב"שווקי מחירות פומביות מאורגנים או בשווקים עתיקים היכן שהמוכר עוסק בוויכוחים אינדיוידואלים על המחיר לפני כל עסקה".[11]בעולם האמיתי, המחירים כבר קבועים והצרכן יכול לקנות את זה או לוותר. בכלכלה הקפיטליסטית המודרנית, מרבית המחירים הם מחירים קבועים (מספר הערכות טוענות שמדובר בכ-70%). בעוד כלכלנים אוסטריים טוענים שהסיבה שהשוק לא מגיע לשווי משקל היא התערבות ממשלתית הם מתעלמים מהעובדות האימפיריות ש:
1. מרבית המחירים הם מחירים קבועים

  1. מחירים נוטים שלא להשתנות במהלך מחזור עסקים
  2. ישנם מספר תמריצים לשמור על המחיר יציב
  3. הרבה הסכמים מבוססים על "forward markets"בנקודה הזאת ארצה לדבר על נושא התמריצים ולמה עסקים לא מתעסקים בהיצע וביקוש וקובעים מחירים סביב עלות הייצור. ראשית, קביעת המחיר מאפשרת לחברות ליהנות ממחירים יציבים על פני טווח זמן, מה שמאפשר להם לתכנן את הייצור העתידי. כמו שאומר ג'ון קנט גלבריית' "יציבות המחירים משרתת את המטרה של תכנון תעשייתי. כשקובעים מחיר, הם צפוי על-פני טווח זמן ארוך. ומאחר ומחיר של חברה אחת הוא ההוצאה של אחרת, גם העלויות צפויות…ב-1964 לחברות המכוניות היו רווחים ממחירות שנעו בין חמישה ל10%. היה ביטחון מקריסת המחירים ורווחים מכל צד. תכנון התמחור היה אפשרי בכל שלב. כל החברות יכלו לפעול. אבל אף-אחת לא יכלה לפעול אם המחירים הסטנדרטים של המודל התנדנדו, בהתאם לגחמות ולרצונות העדכניים…".[12] במילים אחרות, כשבעלי-הון מחליטים דברים היום, הם לא מצפים שהמוצרים שלהם או הפרויקטים החדשים שלהם ישאו פרי מחר, אלא בעוד שנה או אפילו שנתיים מעכשיו. לחברות גם יש לוח-זמנים לחוץ של תשלומים, שלרוב מערב גם חברות אחרות. על-כן, חברות מוכרחות לתכנן ויציבות של המחירים מאפשרת להם לבצע פעולות חשבוניות מסובכות. ברגע שהייצור מתחיל, זה יכול להיות מאוד מזיק להחליף כיוון, במיוחד אם חברות אחרות מתכננות להחליף את המחירים שלהם באופן קבוע. אחד המאפיינים המרכזיים של Markup pricing זה שהמחירים "נשארים יציבים למשך פרקי זמן ארוכים ולהרבה הערבות עסקיות".[13] זה לא מתייחס רק לחברות גדולות אלא גם לקטנות ובינוניות. לדוגמא, רופוס טקר אסף מידע סטטיסטי עוד מ1830 ומצא ש"מחירים מנוהלים היו מאפיין היסטורי קבוע של הכלכלה האמריקאית, ולכן לא קשורות לקיום תאגידי-ענק…טאקר ביסס את העובדה שמחירים שהשתנו לעתים קרובות ואלו שלא השתנו לעתים קרובות היו נפוצים שניהם בארצות-הברית עוד מאז 1830. ההסבר לתכיפות בה המחיר משנה לא יכולה אם כן להיות מוסברת על בסיס גודל החברה, מאחר וחברות גדולות לא היו קיימות ב1830".[14] בקצרה, מחירים מתוכננים מאפשרים לחברות לפעול ללא תקלות, בעוד מחירים משתנים יכולים להוביל לאסון. מחירים מתוכננים מאפשרים גם לדעת במידת וודאות מסויימת מה תהיה ההכנסה בעתיד, וכל כן, מאפשרים לחברות להשקיע בעתיד. בלי מחירים יציבים, חברות תבהנה בעתיד לא מוכר ותהססנה להבמשיך, ליצור או להרחיב את הייצור.

עוד סיבה למחירים מתוכננים היא כדי למנוע מלחמות מחירים. מחירות מחירים בין חבורת יכולים להיות הרסניים. אפילו חברות מוצלחות יכולות ליפול בגלל טעויות חשבונאיות פשוטות. הפחד ממלחמות מליחים היה פחד קבוע אצל בעלי-ההון בארצות-הברית. בתחילת המאה ה-20, ג'יימס לוגן מחברת המעטפות של ארצות-הברית התייחס לתחרות כ"מלחמה תעשייתית" וקבע כי "תחרות לא מרוסנת, כזו שמגיע למסקנותיה הלוגיות, משמעותה מוות לחלק מהלוחמים ופציעה לכולם. אפילו המנצח לא מחלים במהרה מפציעותיו".[15] ב1912, מנהל של חברת טבק אמריקאית טען שהתחרות כמעט והובילה את האומה לפשיטת רגל. הוא אמר כי "התחרות הוכיחה עצמה כאשלייה מתעתעת, וקורבנותיה נאבקו לכל עזרה שתעזור להם להתחמק מאחיזת החנק שלה. בסיטואציה הדורשנית הזאת זה היה הגיוני לחלוטין שהרעיון של שיתוף פעולה הגיוני במקום תחרות דורסנית יגיע לכדי מימוש".[16] יש סיבה להאמין שזה נכון. לדוגמא, תחרות מחירים מצמקת את הרווחים בכל חברה בעוד "חברות תעדפנה למכור מחירים בהפסד מלא למכור בכלל".[17] ניקולס קאלדור, במחקרים שביצע על חברות תחרותיות במיוחד שמתקרבות לאידיאל של שוק חופשי ביחד לחברות יותר אוליגופוליות, הוא גילה שעוד תחרות הייתה הכל מלבד אידיאלית. חברות גדולות בצעו הכי טוב בעוד שווקים תחרותיים היו נדיפים ובצעו הכי גרוע.

אפילו כשאנחנו מסתכלים על חברות שמשנו מחירים, אנחנו עדיין רואים מספר תמריצים שליליים לשינוי מחירים. "במחקרים על קביעת מחירים, חברות עסקיות טענו ששינוי המחירים של המוצר, בתוך הגבולות ההגיוניים, בהתחשב במחיר המתחרים, למעשה כמעט ובכלל לא שינה את המכירות, וששינוי במחיר השוק, במיוחד כלפי מטה, כמעט ולא שינה שום דבר במכירות בטווח הקצר. מעבר לכך, כשהשינוי במחיר הוא משמעותי מספיק כדי לשנות את המכירות, ההשפעה של זה על הרווחים הייתה שלילית מספיק כדי לשכנע עסקים לא לנסות את הניסוי הזה שנית". [18]

בהערת שוליים, אני לא מבין למה הרבה מחשיבים תחרות כאידיאלית, במיוחד כשמחשיבים את זה שבני-אדם הם כלכלי השיניים שגורמים לכל המכונה לפעול. זאת אומרת, עוד תחרות היא להעלות את מהירות העבודה, פחות ביטחון תעסוקתי ופחד משיחליפו אותך ובאופן כללי, להגביר את מירוץ העכברים. זה נראה מוזר שנרצה להכפיף את עצמו לדרוויניזם חברתי, במיוחד כשמחשיבים את זה שמעבר לשלב מסויים, אין עוד השפעה לעושר על האושר הפרטי או הרווחה. אפילו יותר גרוע מכך זה שככל שאנחנו רואים שההון עובר לארצות אחרות מעבר לים, אנחנו רואים מגמת הומוגניזציה של עמים בה תרבויות שלנו נבלעות בידי התרבות הצרכנית המערבית וערכיה.

עוד סיבה שאנחנו לא רואים מחירים שמשתנים היא Forward markets. "Forward market הוא כל שוק שבו הקונה והמוכר מסכימים היום על תשלום והעברת הסחורה בתאריך כל-שהוא בעתיד". בכלכלה הקפיטליסטית, הסכמים רבים כגון הלוואת ושכירות מבוצעים על ידי Forward contracts (הסכמי "פורוורד"). אפילו הרבה הסכמי העסקה מבוססים על הסכמים שלא ממש ניתן לשנות. ולמרות זאת, כשמדברים עם כלכלנים אוסטריים זה נראה שרבים מהם חושבים שמרבית ההסכמים מבוססים על שוק נקודתי, זאת אומרת, שוק "שבו הקונה והמוכר מסכימים על תשלום והובלה מיידים באותו הרגע של ההסכם". [19]

זה גם חשוב להבין שהתאמת המחירים יכולה להיות מאוד מסובכת ליזמים, במיוחד כשמתייחסים למשכורות. בעוד יזמים יכולים להעלות את המחיר עם פחות בעיות, "זה בכלל לא קל לבטל צמיחה בעליות על ידי העלת מחירים או הורדת המשכורות או עלויות אחרות. ולמרות זאת, משתמשים רבות בתכנון אם המחירים יציבים. מחירים אינפליציאונים וצמיחת עלויות שזזה באופן לא צפוי ברחבי המערכת, הופכת הסכמים ארוכי טווח ללא אפשריים ומובילה לכך שבכל מקום יהיה יסוד של אקראיות וטעות". [20]

לסיכום, אם מחירים לא גמישים בכלכלה קפיטליסטית, אבטלה רחבה יכולה להיות הכלל ולא היוצא מן-הכלל, בעוד לא ישתמשו ביעילות במשאבים. במילים אחרות, השוק החופשי לא עובד וגם לא יעבוד כפי שנצפה. הראתי עם ראיות אמפיריות שמרבית המכירים קבועים ושיש תמריצים משמעותיים לדאוג שהמחירים יהיו יציבים. למעשה, יציבות המחירים משמעה יציבות הקפיטליזם.

לודוויג וון מיסיס אומר ב"פעולה אנושית" שהשוק החופשי הוא מערכת שמגיעה לכדי שווי משקל באומרו "המאפיין של מחיר השוק הוא שהוא משווה היצע וביקוש…" וש" כל סטייה של מחיר השוק מהגובה בו ההיצע והביקוש זהים – בשוק ללא כשלים – משמידה עצמה".[21] בכל אופן, זה בבירור לא המקרה. לא צריך ממשלה כדי לדאוג שהמחירים לא ינועו ויש תמריצים רבים לדאוג שהם יישארו קבועים. מיסיס ממשיך וטוען "אם הממשלה לא מוכנה להשלים עם המסקנה הזאת וממשיכה עוד ועוד, אם היא מקבעת את המחיר של כל המוצרים והשירותים ומכריחה את כולם לעבוד ולייצר באותם המכירים והמשכורות, הוא משמידה לגמרי את השוק…". מיסיס לאחר מכן מתאר את הסיטואציה הזאת ככלכלה מתוכננת וטוען שבמצב כזה "הצרכנים כבר לא מכוונים את הייצור עם קנייה והימנעו ממנה; רק הממשלה מכתיבה אותו".[22] זה יפה מאוד, אך מאחר וחברות פרטיות הן שקובעות מחירים, ראוי להשתמש באותו ההיגיון. אם מכתיבים את המחיר, הרעיון של שוק חופשי שווה לאפס וריק והצרכנים כבר לא מכתיבים את הייצור – המשימה הזאת נשארת בידי הסמכות. ה"יתרון" היחיד של השוק החופשי הוא שהמעמד השולט מחליף ידיים – מהמעמד הפוליטי ובעלי-ההון.

[1] חשוב לציין שחלקם דווקא כן מכירים בחשיבות עלות המוצר.

[2] מצב בו ההיצע מתאים בדיוק לביקוש

[3] Kirzner, I. (2000, January 01). The law of supply and demand. Retrieved fromhttp://www.fee.org/the_freeman/detail/the-law-of-supply-and-demand

[4] Lee, F. S. (1998). Post keynesian price theory. (1st ed., p. 88). New York City: Cambridge University Press.

[5]  Ibid., pp. 89.

[6]  Ibid., pp. 88.

[7] חשוב לציין שיש ענף של מוצרים שכן מושפע מאוד מהיצע וביקוש, כמו מוצרי צריכה בסיסיים, אך לא עליו אני מדבר, אלא על המוצרים הסופיים ותעשיות.

[8] Lee, F. (2003). Pricing and prices. In J. King (Ed.), The Elgar Companion to Post Keynesian Economics (1st ed., p. 285). Northhampton: Edward Elgar Publishing

[9] ישנן מספר טכניקות לקביעת מחיר, כגון קביעת מחיר נורמאלי, החזרת עלויות, וחברות שקובעות מחיר על-פי המחיר של חברות גדולות יותר.

[10] Lee, F. S. (1998). Post keynesian price theory. (1st ed., p. 95). New York City: Cambridge University Press.

[11] Lee, F. (2003). Pricing and prices. In J. King (Ed.), The Elgar Companion to Post Keynesian Economics (1st ed., p. 287). Northhampton: Edward Elgar Publishing

[12] Galbraith, J. K. (1967). The new industrial state. (pp. 193-194). Princeton: Princeton University Press.

[13] Lee, F. (2003). Pricing and prices. In J. King (Ed.), The Elgar Companion to Post Keynesian Economics (1st ed., p. 287). Northhampton: Edward Elgar Publishing

[14] Lee, F. S. (1998). Post keynesian price theory. (1st ed., p. 71). New York City: Cambridge University Press.

[15] Kolko, G. (1963). The triumph of conservatism: A reinterpretation of american history, 1900 – 1916. (1st ed., p. 13). New York City: The Free Press.

[16] Ibid., pp. 14.

[17] Shapiro, N. (2003). Competition. In J. King (Ed.), The Elgar Companion to Post Keynesian Economics (1sr ed., p. 65). Northhampton: Edward Elgar Publishing Limited.

[18] Lee, F. (2003). Pricing and prices. In J. King (Ed.), The Elgar Companion to Post Keynesian Economics (1st ed., p. 288). Northhampton: Edward Elgar Publishing

[19] Davidson, P. (2002). Financial markets, money, and the real world. (1st ed., p. 70). Northhampton: Edward Elgar Publishing Limited.

[20] Galbraith, J. K. (1967). The new industrial state. (pp. 253). Princeton: Princeton University Press.

[21] Mises, L. V. (1949). Human action: A treatise on economics. (1st ed., p. 756 – 757). New Haven: Yale University Press.

[22] Ibid., pp. 759.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s